כשאת בוחרת להיות מיילדת בית את בוחרת לקחת אחריות, להיות זמינה כל הזמן, להיות באינטימיות עם אנשים רבים.
את בוחרת לא לדעת מתי את חוזרת הביתה כשיצאת ללידה, לא לישון בלילה לעיתים תכופות וגם… לשאת תפילות.
כשאת בוחרת להיות מיילדת בית בישראל את יודעת שהממסד לא יקבל אותך בעין יפה, שכמעט תמיד ירימו גבה על הבחירה שלך,
שהרשויות לא יפרגנו לך.
את יודעת שלמרות העובדה שהחוק לצדך, התרבות המערבית הרחיקה מאוד והפכה את הלידה למאוד רפואית ולכן הבחירה שלך
נראית לעיתים הזויה ולעיתים אף לא לגיטימית.
כשאת בוחרת להקים מרכז לידה בישראל, כשאת בוחרת לא להפריד את ההיריון מהלידה, לעבוד בצוות, את יודעת שאת עושה משהו חדש.
משהו שדומה ושונה ממה שיש וייקח זמן עד שיבינו ויקבלו אותו כעוד אפשרות טבעית ל"איפה ניתן ללדת כאן"
או "מה זה ליווי הריון על ידי מיילדות".
כל זה לא יכול להיות רק בחירה שכלית. כל זה לא יכול שלא להיעשות מתוך אהבה. הבחירה הזו היא בחירה של "קריאה" (CALL).
ה"קריאה" למקצוע העתיק והמיוחד הזה יכולה לקרות בגילאים שונים, אחרי אירועים שונים אבל כמעט תמיד – היא תהיה שם. קריאה של הלב, קריאה של הרחם. ואת שומעת את הקריאה ואת יודעת.
הקריאה שאומרת שהלידה חשובה ויש לה משמעות ואת רוצה לקחת בה חלק. שאת יודעת שהיא קשורה למשהו גדול הרבה יותר ממך. שהיא מתגלמת בכל היצורים החיים עלי אדמות. ושאת רוצה להיות שם, חלק מהדבר הזה, בנוכחות מלאה.