ציטוטים

מתוך: שיר עירום מאת ללה / תרגום: הדס גלעד

מִנַּיִן בָּאתִי וְכֵיצַד?
לְאָן אֲנִי הוֹלֶֶכֶת?
הָאֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ?

הַחַיִים הֵם נְשִׁימָה רֵיקָה.
אִם אֶזְכֶּה לִשְמוֹעַ וְלוּ אֱמֶת צְלוּלָה אַחַת,
הֲרֵי שֶׁאֲנִי בַּת מַזָּל.

מתוך : מומו / מיכאל אנדה, הוצ' זמורה ביתן 1983

"מה שהטיבה מומו לדעת מאין כמוה היה ל ה ק ש י ב. אפשר שיאמרו אחדים מקוראינו: הלא אין בזה שום דבר מיוחד: הן כל אחד יודע להקשיב! אבל טעות בידם. להקשיב באמת יודעים רק מעטים שבמעטים. וכוחה של מומו בהקשבה היה אכן יחיד במינו. היא ידעה להקשיב כך, שבני אדם שוטים העלו פתאום בדעתם מחשבות נבונות מאוד. ולא מפני שאמרה או שאלה איזה דבר שהביא את בן שיחה לידי מחשבות כאלה. לא, היא אך ישבה ופשוט הקשיבה, בכל תשומת הלב ובמלוא ההשתתפות (…) ואם היה מישהו סבור שכל חייו הוחמצו ואין להם תכלית והוא עצמו רק אחד בן מיליונים… והלך שסיפר זאת למומו הקטנה, כי אז, בעודו מדבר, נתחוור לו באורח פלא שכל מחשבתו בטעות יסודה, שהוא, כמו שהוא, קיים בין בני האדם רק פעם אחת, ואין מי שישווה לו בדיוק, שעל כן הוא חשוב לעולם בדרכו המיוחדת… כך ידעה מומו להקשיב!"

שיר מאת: דיתי רונן

עִם שַׁחַר נִגָּר הַיֶּדַע
מְסַפֵּר אֶת תּוֹלְדוֹת הַפְּקַעַת
מְסַפֵּר אֶת תּוֹלְדוֹת הַחֹשֶׁךְ
אֶת הַסַּף, אֶת הַחַלּוֹן
מְסַפֵּר אֶת תּוֹלְדוֹתַי.
כָּךְ שְׁלוּבִים חַיֵּינוּ
אִשָּׁה בְּחַיֵּי אִשָּׁה בְּחַיֵּי אִשָּׁה
זוֹ אֶל זוֹ, זוֹ בָּזוֹ מִתְקַדְּשׁוֹת
מְחוֹלְלוֹת אַגָּנִים קְדוּמִים
מְחַדְּשׁוֹת אֲגַמִּים נְבוּאִיִּים
מוֹעֲדֵי לְבָנָה גּוֹאִים
עוֹלוֹת רֶחֶם אֶל רֶחֶם
דָּם אֶל דָּם, גּוּף אֶל גּוּף
רֶגֶל בְּרֶגֶל חוֹגְגוֹת
יָדַיִם שָׁדַיִם מָתְנַיִם
אֲדָמָה וּמַיִם.

נלסון מנדלה 1994

"הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתינו אינה ניתנת למדידה. האור, ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות. כל אחד שואל אתעצמו מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך מבריק מקסים ומוכשר. למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה?

אנחנו ילדים של אלוהים. כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם.

אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נח בחברתינו. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. כל אחד נושא את הקסם הזה בתוכו.

כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן בלתי מודע אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותוהדבר. כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו הנוכחות שלנו משחררת אחרים".

מתוך: שיר עירום מאת ללה / תרגום: הדס גלעד

כֹּל מַעֲשַׂי בְּאַחְרָיוּתִי הֵם,
אַך כְּאָדָם הַמְּטַפֵּחַ מַטָּע,
תּוֹצָרֵי מַעֲשַׂי, הַפֵּרוֹת,
נוֹעֲדוּ לַאֲחֵרִים.

כֹּל מַעֲשַֹי בְּחַיִים אֵלֶּה מִנְחָה הֵם
לָאֵל שֶׁבְּתוֹכִי
וְלַאֲשֶׁר אֵלֵךְ, תְּהֵא הַדֶּרֶך מְבֹרֶכֶת.

מתוך: דגים אינם יכולים לראות את המים לד"ר מרסדן וגנר

הבאת מימד אנושי ללידה משמעותה הבנה כי האשה היולדת היא אדם, לא מכונה ולא רק מיכל לייצור תינוקות. להראות לנשים – שהן חצי מהמין האנושי – שהן נחותות ולקויות באמצעות נטילת יכולתן ללדת היא טרגדיה לחברה בכללותה. מצד שני, כיבוד האשה כאדם, כחברה חשובה ורבת ערך במין האנושי, ווידוא כי חוויית האשה במהלך הלידה היא חוויה מספקת ומעצימה אינם מעין תוספת חביבה אלא צורך חיוני, משום שהם מעצימים את האשה ומשום כך מעצימה את החברה ככלל. הבאת מימד אנושי ללידה משמעותה העמדת היולדת במרכז ובנקודת שליטה, כדי שהיא תקבל את כל ההחלטות לגבי ההתרחשויות – היא ולא הרופאים או כל אדם אחר. הבאת מימד אנושי ללידה משמעותה הבנה כי נקודת המיקוד של שירותים לאם היולדת היא טיפול ראשוני קהילתי, לא טיפול שלישוני בבית חולים, כאשר מיילדות, צוות הסיעוד והרופאים עובדים כולם יחד כשווים, בצורה הרמונית. הבאת מימד אנושי ללידה משמעותה מתן שירותים ליולדת המבוססים על ראיות מדעיות מוצקות, ובכלל זה ראיות המבוססות על השימוש בטכנולוגיה ובתרופות.

(….)

בטיחותה של לידה במרכז לידה מאוששת עוד על ידי מחקרים נוספים שנערכו בשנות התשעים. במחקרים אלה התבררו התוצאות של לידות במרכזי לידה – תמותה סביב הלידה, תמותת יילודים, ציוני אפגר, שיעורי יילודים במשקל לידה נמוך – בכל המחקרים כטובים באותה מידה כמו תוצאות של לידה בבית חולים או כטובים מהן.
בנוסף לראיות בדבר בטיחותם של מרכזי הלידה, מחקרים אלה כללו נתונים נוספים בדבר מאפייני הנשים שבחרו מרכזי לידה. לאחר השלמת הלידה במרכז לידה, יותר מ-99% מהיולדות אמרו שהן ימליצו על לידה במרכז לידה לחברותיהן ו-94% אמרו שהן עצמן יחזרו למרכז הלידה בכל לידה עתידית. מחקר בשיטת RCT מצא כי 63% מהיולדות במרכזי הלידה חוו שיפור בדימוי העצמי בעוד של-18% מהנשים שילדו בבית חולים חוו שיפור בדימוי העצמי.

אווה קילפי – תגידי מיד אם אני מפריע / תרגום: רמי סערי

תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ,
הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת,
וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק.

אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ,
הֵשַׁבְתִּי לוֹ,
אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי.
בָּרוּךְ הַבָּא.

החשיבות הראשונית של הנוכחות האנושית/ יוג'ין ג'נדלין

הערך המשמעותי בעבודה עם אדם אחר הוא להיות נוכח כיצור אנושי. אם היינו צריכים להיות חכמים או טובים או בוגרים או נבונים אז סביר להניח שהיינו בצרות. מה שחשוב הוא שנהיה בני אדם עם אנשים אחרים, שנזהה את האדם האחר כיצור אנושי שנמצא שם.

גם אם אנחנו פוגשים בעל חיים כמו חתול או ציפור, הדבר הראשון שיש לדעת הוא שיש בה שם מישהו בפנים. כל שעליך לעשות הוא לחכות להוויה הפנימית הזאת (ה- BEING) שתהיה שם ותהיה איתך במגע. זה נראה לי הדבר החשוב ביותר.

לכן, כשאני יושב עם מישהו אני לוקח את הצרות שלי והרגשות שלי ושם אותם כאן, לידי, קרוב, אולי אזדקק להם. אני לוקח את כל הדברים שלמדתי ואני שם אותם גם קרוב, בצד השני. ואז אני רק כאן, עם העיניים שלי ויש את האדם האחר מולי עם ההוויה האנושית שבו. אם במקרה הם (האדם וההוויה הפנימית שבו) יסתכלו אל תוך עיני הם יראו שאני סתם יצור חלש. עלי לאפשר לזה לקרות. הם אולי לא יסתכלו אבל אם הם יסתכלו הם יראו. הם יראו את הישות המעט ביישנית, מעט מסוגרת ומעט חסרת בטחון שיש בי. אני למדתי שזה בסדר. אין צורך שאני אהיה בטוח בעצמי מבחינה רגשית ושאראה כאילו אני שם בכל מאת האחוזים. אני רק צריך להיות נוכח. אין כישורים שצריכים להתאים לסוג האדם שאני צריך להיות. מה שצריך לתהליך הטיפולי הגדול, לתהליך ההתפתחותי הוא אדם שיהיה נוכח. וכך בהדרגה, נהייתי משוכנע שאפילו אני מסוגל לזה. אפילו כשיש לי את הספקות שלי כשאני עם עצמי, באיזה שהוא הגיון אובייקטיבי אני יודע שאני אנושי.

תפילת המיילדת – רבי אליהו הכהן מאיזמיר מתוך הספר תפילת נשים לעליזה לביא:

דברים השייכים למיילדות העבריות, שתתפללנה שלא תבוא תקלה על ידן ויאמרו בעת לכתן לבית
האשה היושבת על משבר: "יהי רצון מלפניך השם הגדול הגיבור והנורא שלא תבוא שום תקלה על ידי ויזכרו לפניך זכות האשה העניה הזאת אשר תחיל ותזעק בחבליה. ואם יש בה שום עוון מחול ומרוק אותו במה שנצטערה בכאב החבלים ותעלה קול צעקתה עד כסא כבודך. וסתום פי המקטרגים עליה ויכנסו לפניך כל המליצים בעדה טוב כמידתך להטיב להגון ולבלתי הגון. ויכמרו רחמיך עליה כי אתה עונה בעת צרה מלך הרחמן ומרחם על כולם פודה ומציל שומע ועונה. ותאמר המיילדת לאשה: דעי בתי שאין הצלתך מסורה בידי כי אם במי שבראך ויצרך ושימי בטחונך בו שמפתח החיה לא נמסר לשום בריה. לכן קומי קראי אל אלוהיך שהוא אדוניך והשתחוי לו ודעי שהצלתך מסורה בידו.
ועוד תאמר לה קודם שתשב על המשבר, דעי בתי שבעת הזאת האשה נפקדת ואם יש איזה עברה
בידך חזרי בך שהוא אל רחמן חפץ בתשובת השבים כי לא יחפוץ במות המת".