עתירה לבג"ץ

עתירה דחופה למתן צווים על תנאי

העותרות, עמותת נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה, תמר טסלר ועפרית פק, עותרות בזאת לבית המשפט הנכבד בעתירה דחופה למתן צווים על-תנאי המופנים למשיבים 1-4, מדינת ישראל, משרד הבריאות, מנכ"ל משרד הבריאות, וראש מנהל רפואה במשרד הבריאות, המחייבים אותם, או מי מהם, להתייצב ולייתן טעם:

א. מדוע לא יוצהר כי החלטת המשיבים לאסור על העותרות 2 ו-3 ליילד נשים בלידה טבעית במרכז ללידה טבעית שבבעלותן ("בית יולדות") בטלה בשל היותה נגועה בחריגה קיצונית מסמכות;

למסמך המלא לחצי כאן

פסק-דין

השופט י' אלרון:
1. במוקד הדיון שלפנינו החלטת משרד הבריאות האוסרת על לידות בית ב"מרכזי לידה טבעית", מקומות ייעודיים המופעלים כעסק לצורך פעילות מיילדוּתית. הדיון בסמכותה של הרשות המינהלית ובהפעלת שיקול הדעת על ידה, כפי שבאו לידי ביטוי בקבלת החלטה זו, מעורר את שאלת האיזון הראוי בין זכותן של יולדות לחירות ולפרטיות, לבין הצורך בהגנה על חייהם, בריאותם ושלמות גופם של היולדת והיילוד במקרים שבהם מתבצעת לידה מחוץ לכתלי בית החולים.
2. העותרות בבג"ץ 5428/17 (להלן: העתירה הראשונה) הן חמש נשים אשר בעת הגשת העתירה היו בשלבי הריון שונים, וביקשו ללדת במרכזי לידה טבעית מחוץ לבתי החולים.

השופט ע' גרוסקופף:
1. לצערי אין באפשרותי להסכים לדחיית העתירות, ועל כן לא אוכל להצטרף לפסק דינו של חברי, השופט יוסף אלרון. זאת מאחר שלדעתי, פקודת בריאות העם
אינה מחייבת מרכזי לידה טבעית בהליכי רישוי כבית חולים, ועל כן אין למשרד הבריאות סמכות לדרוש זאת מהם. ויודגש, הבסיס המשפטי על פיו הודיע משרד הבריאות לעותרות 3-2 בבג"ץ 1754/18 ולמשיבה 5 בבג"ץ 5428/17 , המפעילות מרכזי לידה טבעית, כי עליהן לחדול מפעילותן, הוא הדרישה לרישוי כבית חולים. לפיכך, ככל שדרישה זו נשלחה בחוסר סמכות, לא ניתן לדחות את העתירות.

השופט נ' סולברג:
1. מחלוקת נתגלעה בין חבריַ, השופט י' אלרון והשופט ע' גרוסקופף, באשר לפרשנות סעיף 24 (ב) לפקודת בריאות העם, 1940 . במחלוקת זו אני מצרף דעתי לדעתו של השופט י' אלרון, ולפיכך גם למסקנתו הסופית כי דין העתירות להידחות.
2. השאלה הכללית שהונחה לפתחנו היא אם תהליך הלידה, או ליווי טבעי לתהליך זה, הם בגדר "טיפול רפואי", אם לאו. כשאלה כללית, מדובר בשאלה מורכבת. יש בה פנים לכאן ולכאן. עד אשר תוסר קללת "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג, טז), כנראה ייוותרו העצב והבנים כרוכים זה בזה; עם שמחת הלידה מהולה גם הסכנה הרפואית שזו צופנת בחובה. ברם, אינני סבור שעלינו להכריע בשאלה כללית זו במסגרת העתירות שלפנינו; יתכן שבהקשרים שונים תהיינה תשובות שונות לשאלה.
העניין שלפנינו ממוקד בדרישת הרישיון שעל-פי סעיף 24 (ב) לפקודת בריאות העם, ובמונח 'טיפול רפואי' המצוין בלשונו של סעיף זה. לטעמי, קריאת סעיף זה כמכלול אינה מותירה מנוס מן המסקנה שדרישת הרישיון הזו חלה גם על 'מרכזי הלידה' שבמוקד העתירות שלפנינו.

למסמך המלא לחצי כאן

עתירה לדיון נוסף

בהתאם
לסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – "חוק בתי
המשפט"), מתכבדות בזאת העותרות, עמותת נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה
בלידה, תמר טסלר ועפרית פק (להלן ביחד – "העותרות"), להגיש לבית המשפט
הנכבד עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט הנכבד בבג"ץ 1754/18 נשים
קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה (ע"ר) נ' מדינת ישראל, ביום 18.6.2018
(להלן – "פסק הדין").

העתק
מאושר של פסק הדין בבג"ץ 1754/18 מצורף לעתירה ומסומן כנספח 1.

בפסק
הדין נדחתה בדעת רוב (כב' השופטים י' אלרון ונ' סולברג), כנגד דעת המיעוט של כב'
השופט פרופ' ע' גרוסקופף, עתירת העותרות לביטול החלטת משרד הבריאות לאסור על יילוד
נשים בלידה טבעית בתנאי לידת בית במרכז ללידה טבעית שבבעלות העותרות 2 ו- 3 –
"בית יולדטת" – המצוי במועצה המקומית גדרה בקרבת בית החולים קפלן
ברחובות.

כפי
שיוסבר להלן מפאת חשיבותה הציבורית של ההלכה שנפסקה בפסק דין על-ידי בית המשפט
הנכבד וחידושה, הנוגעת לליבת זכויות היסוד של נשים בישראל בלידה ולהגנה על כבודן
וחירותן, פרטיותן והאוטונומיה על גופן
ולנוכח קשיותה של ההלכה שנפסקה, קיימת
הצדקה עניינית ומהותית המחייבת קיום דיון נוסף בפסק הדין.

לנוכח
האמור, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על קיומו של דיון נוסף על פסק הדין בהרכב
מורחב.

למסמך המלא לחצי כאן