על התהליך – מאת סיון
בית יולדות כשמו כן הוא- בית. מהרגע הראשון, עוד בהתלבטות אם אכן ללדת אצל תמי ועפרית תמיד היתה תחושה של בית, של מקום שניתן לחזור אליו, להרגע בו, להרגיש בטוחה, חזקה ומוכלת. התהליך הזה עם תמי ועפרית הוא מסע משותף, לנו הזוג ולהן המיילדות.
להמשך קריאה..

 

 

על הבחירה – מאת גלי
עלמא שלי נולדה לפני שישה שבועות.
אני חוזרת ליום שבו מבחינת ספירת הרופאים הייתי אמורה ללדת:
נסעתי עם אמא שלי במכונית אחרי שיצאנו מהרופאה. הרופאה לא חסכה ממני הפחדות בנוגע ללידה. היא ביקשה שאסע לעשות מוניטור עוד באותו היום אפילו שרשמית עוד לא עברתי את התאריך שלי שהרי זה היה ביום התאריך עצמו. "את לא צעירה" היא אמרה, "ויש לך הרבה עודף משקל.

להמשך קריאה..

 

 

על המרחב הפיזי
בית יולדות ממוקם במושבה הותיקה גדרה, מרחק של כ 10-8 דקות נסיעה ממרכז רפואי קפלן. גודלו של המקום 120 מטר והוא מכיל שני חדרי לידה מאובזרים, סלון מטבחון ומשרד. בכל חדר מקלחת, בריכת לידה ושירותים.
להמשך קריאה..

 

 

 

 

 

על פגישת סגירת מעגל – מאת מיכל
"שבעה שבועות אחרי הלידה המיוחדת שלנו, הגענו יערה ואני לסגור מעגל. בלידה, גם כשהיא טובה ומעצימה כמו זו, יש חשיבות לשיחה ולהתבוננות שאחרי. הגוף הזה שלי הפליא ללדת וכעת תורי לנסות ולספר את הסיפור שלו, להתעמק, לגעת, להבין, לפתור, לגלות עוד על עצמי והיכולות שלי. כמה חסר לי מפגש שכזה בלידות הקודמות שלי. אז תודה!"

 

בית יולדות עפרית ותמי

 

על הלווי – מאת נחמי
לפני שבועיים הגיחה נוב לאויר העולם והצטרפה למשפחתינו.
נוב הקטנה הובילה אותי בדרך פתלתלה לאורך תשעת החודשים בהם היינו גוף אחד.
בדרכי זו, הגעתי לשיח פנימי אודותי ואודות רצונותי, ובכך הגענו- נוב ואני- אל "בית יולדות".
על אף הצקצוקים והרמות הגבה בהם נתקלתי ממכרים ומשפחה, קיוויתי שעבורינו זו הבחירה הנכונה.
ב"בית יולדות" הכרתי את תמי ועפרית- שתי מיילדות מנוסות, אבל למעשה הרבה מעבר לכך.

להמשך קריאה..

 

על הלידה – מאת אלמוג
רבים שאלו ועדיין שואלים אותי איך הייתה הלידה של סהר. איך זה ללדת בלידת בית, למה זה בעצם כל כך שונה.
אז החלטתי שבהזדמנות הראשונה שבה יהיה לי זמן פנוי אשב ואכתוב לעצמי ולכם איך זה ללדת. ולמה בעצם.
ועכשיו חודשיים אחרי סוף סוף אפשר.

להמשך קריאה..
עברתי את השער וחברתי לשרשרת ארוכה, לדורות על גבי דורות של נשים שמשחר ההיסטוריה כמוני כאבו, כמוני פחדו, כמוני לחצו, כמוני צרחו וכמוני מתו ונולדו מחדש במהלך שעות אחדות של ייסורים. עברתי את השער והייתי לאם.
לא הייתי צולחת את המסע הזה בלי המיילדות שלי, ברוכות ואוהבות. נשים של עוצמה ואומץ. אילו שנענו לקריאה והופקדו על ידי הכוחות האדירים של הבריאה על שערי החיים והמוות. אילו שנשארות שלוות לנוכח כאב, מלאות חמלה מול חוסר האונים, ואמיצות כלפי הטרוף. אילו שתומכות בנשים בשעתן העזה ביותר. אני מלאת הודייה שהיו אילו ידיהן הטובות שאחזו לראשונה את בני בבואו אל העולם.

להמשך קריאה..

 

על הליווי אחרי הלידה – מאת מרגריטה
(…) כשאני נזכרת בחודשים הראשונים של נעמי בל בעולם, עולים הרבה רגעים של פחד וחוסר ודאות שלי כאם צעירה, לבד בדירה בתל אביב ובלי תמיכה שבטית שיש בקהילות קטנות או במשפחות גדולות. ובכל רגע כזה- ממצבי חירום כמו חום שעולה פתאום, צהבת, רופאים, ועד ניואנסים קטנים כמו המלצה על יועצת הנקה, מתכון לחליטה טובה להרגיע את הנפש, התמודדות עם הכוונת ביקורים בדיפלומטיות, ובאמת אינספור רגעים והתלבטויות שבכולם ליוותה אותי תמי שהתחלתי לכנות "דיר תמי" ע"ש הטור הידוע "dear abby" …
להמשך קריאה..

סגור לתגובות.