מחשבות על ליווי אחרי הלידה

מאת: מיכל

מיד אחרי לידת בני , כיסה אותי ערפל. ערפל שהיה לחיץ ביני ובין העולם.ערפל שלא דמה לדבר שהכרתי בעבר. המחשבות איבדו כיוון ושבו ותקפו במהירות ובחוסר קוהרנטיות מבהיל. הרגשתי שאיני יודעת דבר. שהמצפן הפנימי שלי הלך גם הוא לאיבוד. שעולות בי מאות שאלות בו זמנית והן נותרות ללא מענה. סביבתי הקרובה תמכה בי מאוד, אך שלא בזדון, נטעה בי את התחושה שאני היסטרית יתר על המידה. הנטייה של כולנו היא לתת עצות לאהובינו ואני טבעתי בים העצות . השאלה הגדולה מכל הייתה האם להניק או אם לאו. בסוגריים אספר כי עד ההריון נטלתי כדורים אנטי דכאוניים ששיפרו את חיי לאין ערוך. כיוון שהריוני היה מלווה בדיכאון לא פשוט, עצת הרופאים הייתה לשוב וליטול הכדורים מיד לאחר הלידה וגם אני חשתי שזה הדבר הנכון והאחראי ביותר לעשות עקב הסיכון הגבוה לדיכאון שלאחר לידה. הסתדרתי די במהרה עם ההנקה, הרגשתי שגם לי וגם לבני היא באה די בקלות והבנתי שחשוב לי להניק ולהודות על האמת אני מאוד נהנית מזה.חששתי מאוד לקחת כדורים ביחד עם ההנקה ובנוסף משהו בי ידע שלמרות מה שאומרת סביבתי,הערפל שאני מרגישה לא דומה לדיכאון אלא למשהו חדש לגמרי ולא בהכרח רע. כיוון שמשפחתי דאגה לי עד מאוד, הופעל לחץ קל שאקח כדורים במהרה. הרעש הפנימי שהתחולל בי במקביל לרעש דאגות הסביבה הפך לקקפוניה בלתי נסבלת. לשמחתי, חברה הציע לי לדבר עם תמי- מיילדת ומלוות נשים במהלך ההריון, הלידה ולאחר הלידה. כבר בשיחת הטלפון הראשונה שלנו וללא כל היכרות מוקדמת, הרגשתי שסוף סוף מישהו שומע אותי מבין כל המילים המפוזרות שיוצאות לי מהפה. מישהו שומע ובאמת מקשיב לי. מקשיב לבדידות התהומית שעברה לגור בתוכי. והכי חשוב, חוזר ואומר לי שאני לגמרי לגמרי נורמלית. שלדבר הזה שאני מרגישה יש שם והוא בטח לא היסטריה, קוראים לו בפשטות- "אמא". והמילה הכה חדשה הזו עבורי, טומנת בחובה הכל מהכל, וכרגע כל שאני צריכה לעשות הוא להיות ידידותית לתחושות הללו ולאפשר להן פשוט להתקיים. כשהשורה התחתונה הייתה לא להחליט כרגע כלום, לתת לעצמי להתמקם במצב החדש, להמשיך להניק אם זה מה שאני באמת רוצה ולראות מה ילד יום ואיתו גם הדברים ילכו ויתבהרו.

מאותו יום קראתי לתמי –"הפיה". לפעמים מספיק אדם אחד כדי לנקות את הרעש, כזה שייתן לך תחושה שאתה לפני ואחרי הכל- נורמלי! היום, לאחר תחקיר מעמיק בעניין, אני גם מיניקה וגם נוטלת כדורים. והחרדות? עוצמתן הלכה ופחתה עם הזמן. אני פשוט לומדת להיות אמא, כשהפחדים לעולם יהיו מנת חלקי. מכאן ואילך החל מבול של טלפונים לתמי, עם שאלות על כל שטות שמבחינת כל אם טרייה סביבן סובב העולם- אוכל, שינה, קקי, פיפי, חיתולים, הנקה, גודש, בקבוקים, מוצצים, מוצקים, אך מעל הכל תמיכה בהסתגלות לעולמי החדש. בתוך הבדידות הזו שכרוכה בלהיות אמא, למילים הללו, לקול המקשיב באמת, יש ערך שלא יסולא בפז .

וכך, עם העזרה בהתמודדות עם הקושי (הנוגע בכל תחומי החיים), בעיבוד "איבוד" החיים הקודמים, נולדה בי חיוניות אשר לא דמיינתי שיכולה להתקיים בי. מעבר לאני "הישן " נוסף אני חדש ומשודרג.

סגור לתגובות.