מחשבות אחרי הלידה

מאת: תמר לאור

תמיד ידעתי שאני רוצה ללדת "טבעי". לא שממש ידעתי להגדיר לעצמי מה זה אומר, אבל משהו בתוכי ידע שאני יכולה ורוצה להיות נוכחת ברגע המשמעותי הזה. את שתי הלידות הראשונות שלי ילדתי בבית חולים בחדר טבעי עם תמיכתה של דולה. היו לי לידות טובות ומהירות ולכאורה יכלתי לעשות שוב את אותו דבר בלידה השלישית.

אבל משהו בי הרגיש שדווקא הפעם אפשר אחרת, אפשר לדייק את הרגע הזה, ואולי כי דווקא הפעם ידעתי כמה כל לידה היא ארוע מכונן בחיי אישה. נסיתי לבדוק עם עצמי במה היייתי רוצה לשנות ומה הייתי רוצה שיקרה אחרת. אז ישבתי וכתבתי את שני סיפורי הלידה של ילדיי וכשסיימתי עלתה אצלי תחושה מאוד גדולה של בדידות. איך נשארתי בלילה לבד, כמה פנים לא מוכרות היו נוכחות בימים המשמעותיים האלה. כמה חסרה לי תחושת הבית וכמה הייתי רוצה להיות לאחר הלידה, אני, בן זוגי והתינוקת במיטה אחת גדולה.

כשראיתי גלוייה ועליה כתוב "בית יולדות" ידעתי שמישהו קורא לי. בית שיולדים בו. זה בדיוק מה שאני מחפשת.

ואז, כמו תמיד שיש לנו ידיעה פנימית חזקה, המציאות מתחילה להתערב. וחשבתי, שאם הגעת לקרוא עד כאן בטח גם אצלך עולים היסוסים דומים:

מה יגיד בעלי – מה הוא יגיד הוא ממש חשוב, כי הוא השותף בדבר הגדול הזה. וזה גם שלו וגם הוא רוצה להביא ילד לעולם בבטחה ובשמחה. ולפחות אצלי הוא הרבה פעמים רואה דברים שאני לא כל כך רוצה להסתכל בהם. ויחד עם זאת, עם כל השותפות, לידה היא לא שיוויונית. אני נושאת בתוכי את הילד ואני צורחת מכאבים שהוא יוצא…. ולכן, כמו בזוגיות בכלל ובהורות בפרט נדרשת כאן חוכמת נשים אמיתית. להקשיב, להתלבט ביחד, אבל בסוף לזכור לא לשכוח אותי…

מה יגידו מסביב – - מה אומרים לי ועליי יכול מאוד להשפיע. אני חושבת שתגובת הסביבה בדרך כלל מבוססת על המוכר והידוע ולאו דווקא מייצגת את הנכון או האחראי יותר. החוויה שלי היא שלפעמים אנחנו מקבלים הזדמנות להיות אלו שמשנים את המוכר והידוע… לפעמים דרך ההתנסות הלא שגרתית שלנו הסביבה שלנו נחשפת למשהו אחר ולפתע הוא הופך להיות הדבר המקובל. אז אולי לא כדאי כל כך לפחד, אלא לשמוח מההזדמנות להיות אלו שמשנים את תפיסת המציאות.

"יש רופא?"- כששואלים במבט מודאג אם יש רופא זה יכול נורא להלחיץ. אני לא יכולה כמובן להמליץ לאף אחת לעשות משהו שאולי יש בו סיכון, אבל אני אחרי שיחות עם עופרית ותמי ואחרי קריאה בנושא חשתי שהסיכון אינו גדול יותר מללדת בבית חולים. ליווי צמוד בלידה מאפשר לזהות סימנים מוקדמים למצוקה וטווח זמן להגיע לבית חולים. לידה שנעשית בתחושה רגועה עם פחות התערבויות מעלה את הסיכוי שהכל יעבור בשלום.

זה נורא יקר – נכון. אבל גם עגלה ושידה וצעצועים ובגדים וטיסה לחו"ל. ואנחנו אלו שקובעים בחיים את סדר העדיפויות שלנו. והרבה פעמים כסף הוא המדד לזה. ונראה כי ילדים וחינוך זה הדבר שהכי חשוב לנו אבל לא תמיד אנחנו מוכנים להמיר את זה בכסף. אבל מנוי לכבלים נראה כדבר שאי אפשר לוותר עליו. אז אם הגעתם עד למכשלה הזו, שהיא אמיתית לגמרי, אולי תראו על מה אפשר לוותר בשנה הזו, מה אפשר להשאיל או לקבל מחברים ומשפחה, מי יכול לתמוך בכם. כסף הולך וכסף בא…. לידה, פחות.

ולמה בדיעבד אני ממש שמחה שילדתי ככה – כי בחרתי ולקחתי אחריות על דבר חשוב בחיים שלי. מקווה שיהיו לי עוד הזדמנויות כאלה. כי ילדתי בלידה מדהימה, כי זכיתי לשכב בנחת ברגע של בריאה על המיטה בה ילדתי עם בן זוגי והתינוקת. כי הרגשתי עטופה ובטוחה ומוגנת. כי התעסקתי רק בעיקר, ולא בטפסים, בהעברה בין מיטות, בלוחות זמנים ובעוד דברים שמסיחים את הדעת. כי הלכתי עם הרצון שלי ויצרתי את המציאות כפי שהבנתי אותה וזכיתי בחוויה מעצימה שתשאר איתי כל החיים. כי הבת שלי נולדה ברוגע ובשלווה, ונראה כי היא קיבלה התחלה ממש טובה לחיים האלה. אמן.

סגור לתגובות.