זכותי ללדת – פוסטים מעודכנים מעמוד הפייסבוק

זכותי ללדת בפייסבוק

שלום לכולן, אני כותבת עבודת סמינר בתואר שני על לידה טבעית באספקט של אקולוגיה חברתית, אקו-פמיניסטית בקורס בנושא קיימות. אשמח אם למי מכן יהיו הפניות לחומרים/ מאמרים בנושא שיקדמו את עבודתי ויאירו את עיניי (: תודה ולילה טוב ... הציגי עודהציגי פחות

הציגי בפייסבוק

בשל סיבות טכניות הלייב לא יתקיים הערב, נעדכן על מועד בהמשך. ... הציגי עודהציגי פחות

הציגי בפייסבוק

חודש חדש, לייב חדש *בוער לי בבטן* והפעם - בנק חלב אם ראשון בישראל! וזה קורה בימים אלו ממש...כל מה שרצית לדעת, כל מה שחשוב לדעת, בשלישי הקרוב.

#זכותי_ללדת #איפהשאבחר #הלידה_שלי_הבחירה_שלי #זכותנו_על_גופנו #זכותנו_לדעת #שתפו
... הציגי עודהציגי פחות

הציגי בפייסבוק

הָרוֹפֵא: "תֵּרָגְעִי." הַמַּרְדִּים: "תִּנְשְׁמִי." וְאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת, "אֶפְשָׁר לְפָחוֹת לִפְתֹּחַ חַלּוֹן?" "אֵין חַלּוֹן," הוּא אוֹמֵר, "רַק וִילוֹן." וְאַתְּ: "אָז וִילוֹן."
"לֹא,אִי אֶפְשָׁר. הוּא לְיֹפִי." "אֲבָל הוּא כָּל כָּךְ מְכֹעָר."
הָרוֹפֵא: "תֵּרָגְעִי."
הַמַּרְדִּים: "תִּנְשְׁמִי."
הָאָחוֹת מַחְזִיקָה מֶלְקָחַיִם, כְּאִלּוּ תִּינוֹק זֶה בּוּרֵקָס. "חַם לִי," "תַּפְסִיקִי לָזוּז." "כּוֹאֵב לִי." "אַתְּ זָזָה." "אֵיפֹה אִמָּא שֶׁלִּי?" "הִיא בַּחוּץ."
הָרוֹפֵא: "תֵּרָגְעִי." הַמַּרְדִּים: "תִּנְשְׁמִי." "כּוֹאֵב לִי." "תַּפְסִיקִי לִצְעֹק." "חַם לִי, קָשֶׁה לִי לִנְשֹׁם."
"אֲבָל לְדַבֵּר לֹא קָשֶׁה לָךְ." - מתוך הפואמה "יולדות" של איריס אליה כהן
***
על אנושיות ולידה / תמי טסלר
מהו הדבר שהופך אותנו לאנושיים? מהו הדבר הטמון בנו ובזולתנו שאם נבחין בו נראה אדם? נראה גרעין של טוב?
הרגע הזה בו נפגשות העיניים והמבט מיד מושפל. הרגע הזה בו נפגשות העיניים והלב מתמלא אהבה. הרגע הזה בו משהו רוטט בי ואני מרגישה אותי, וכמובן עוד דברים מהסוג הזה שכולנו מכירות.

הרגעים הללו, בהם אנו פוגשים באנושיות שלנו ושל זולתנו, הרגעים הללו בהם אנו מרגישים את האלהים שבתוכנו, הם רגעים שאנו רוצים לפגוש גם בלידה.
מבט חומל ומחזק של איש צוות חדר לידה בזמן כאב, ליטוף של המרדים הגואל, חיבוק של בן זוג אהוב, יד על המצח וניגוב זיעה על ידי מיילדת שפגשתי לראשונה עכשיו, מבט תומך ומלא הכרה של מיילדת שמלווה אותי כבר חודשים ועוד.

אם נשמה תפגוש ולו לרגע נשמה אחרת, אם משהו בי יפגוש ולו לרגע טלטלה שמזכירה לי שיש בי טוב ובאדם מולי יש טוב, אזי שבלידה שלי חוויתי אנושיות.
החיבור האנושי הזה משנה עולמות.
החיבור האנושי הזה יכול לשנות את מציאות הלידה מקצה לקצה.
******
הפיכת הלידה למעשה טכני או מכני הווה אומר – המטרה: הוצאת התינוק - היא שרש הרע שהזדנב לאט ותפס בבטחון נוכחות כל כך מרכזית בתרבותנו.
כאשר מטפלים במאות נשים בחודש, קשה לעיתים להישאר אנושיים.
אנשי הצוות בבתי החולים כפי שהם עובדים היום, הם קורבנות של השיטה הקלוקלת הזו, בדיוק כמו הנשים היולדות. מיילדות ורופאים בבתי החולים עושים מאמצים עילאיים להיות "נחמדים" ו"אנושיים". לעיתים הם מצליחים.

זה לא אמור להיות כך. השיטה שבה יולדת מגיעה לראשונה לחדר לידה ונפגשת לראשונה (אהוי המזל!!) עם מי שיטפל /תטפל בה היא לא מתאימה ללידה.
השיטה שבה הפרוטוקולים והמוניטורים נמצאים בראש סולם סדר העדיפויות, (כלומר השיטה שבה מטפלים במאות נשים בחודש ואין ברירה אלא לשים אותם בראש), לא מתאימה לחלוטין לתהליך הלידה הפזיולוגי.

הפתרון הוא אינו הוספת תקנים בבתי החולים אלא שינוי מן היסוד:
מתן אפשרות לנשים ולמיילדות לעבוד ביחד ברצף. לא להפריד את ההריון והלידה. תפקיד המיילדת הוא ללוות את האשה גם בהריון וגם בלידה (ואולי אף בנושאים נוספים במהלך כל שנות הפוריות).

המיילדות המעטות שעושות כיום לווי הריון בישראל ומכירות את האשה - ברובן, לא ממשיכות את התהליך עם האשה לעבר הלידה. למה? השיטה לא מאפשרת זאת. האשה נפרדת מהמיילדת שלוותה אותה והולכת ללדת במקום אחר, לרוב- בית חולים.

ככל שיהיו יותר מרכזי לידה עצמאיים, בהן נשים יוכלו לקבל לווי הריון עם מיילדות שחלק מהן יפגוש אותן בלידה, כך נוכל להגדיל את הטוב. כך נוכל להבטיח את המרכיב האנושי ואת האנושיות.
כך נוכל לאפשר לכמות נכבדה של נשים ללדת לידה פיזיולוגית, לכמות נכבדה של מיילדות לצאת מבתי החולים וללוות נשים ברצף - גם בהריון, גם בלידה.
המימד האנושי החשוב כל כך והמשפיע כל כך על תהליך הלידה יוכנס אל תוך הסיסטם.
*****
אני זוכרת פעמים רבות (כשעדיין עבדתי בבית חולים) בהם הגעתי למשמרת והתחלתי להכנס לחדרים "שלי". אני זוכרת את המבטים של הנשים והגברים בפנים. התחושה הזו שעמדה בחדר של "מי יודע איזו מיילדת תכנס לחדר כי זה עלול להיות קריטי עבור הלידה שלי" היתה חזקה ונוכחת וקשה. גם לי. אם הכרתי את הדולה או אם נוצר חיבור מיידי עם האשה היה טוב, אבל תמיד הרגשתי קושי ברגע הזה ואני יכולה עכשיו לזקק אותו: לא הבנתי איך יכול להיות שהמרכיב "הזה" נשאר לחסדי שמים או למזל. איך יכול להיות שהאנשים הללו, שנמצאים באחד מהרגעים הדרמטיים ביותר בחייהם חיכו לי, ועלי כמיילדת, מונחת עכשיו חובת ההוכחה שאני בצד שלהם.

הרצון להיות נחמדה ולתת להם הרגשה שאני "בסדר" השתלט על הסיטואציה והיה מעיק ואולי אף התערב שלא לצורך בטיפול. רציתי להוכיח שאני "שליחה טובה" כמו שאומרים בלניאדו.
איך קרה שחוסר האונים המוחלט של – "מי המיילדת שתגיע אלינו ותכנס לחדר" אפשרי בכלל בלידה?
מדוע אנו לא יכולות ליצור מציאות שונה, בה ידוע מראש מי הצוות המטפל כולו?

אנחנו יכולות.
לשם כך עלינו לעבוד ולפעול למען הקמתם של מרכזי לידה בקהילה אשר ינוהלו על ידי מיילדות, שילוו נשים באופן רציף : לאורך ההריון, לאורך הלידה ולאורך התקופה המאתגרת שאחריה.

הבאת מימד אנושי ללידה ( "דגים אינם יכולים לראות את המים" ) - המאמר המופלא והמכונן של דר' מרסדן וגנר משנת 2001: חובת קריאה לכל אישה המתענינת בימינו בלידה טבעית.
וגנר מדבר גם על בטיחות מרכזי הלידה, על המימד האנושי הכל כך חשוב בלידה ועושה כל זאת תוך פריסת התהליך ההיסטורי והמידיקליזציה של הלידה.

קחו נשימה וכוס קפה ושבו לקרוא. זה מרתק. וזה בידינו פה מעבר לפינה.
birthinternational.com/article/birth/fish-cant-see-water/

ובתרגום לעברית:
www.leida.co.il/page.asp?id=99008
www.leida.co.il/page.asp?id=99009

#זכותי_ללדת #הלידהשלי_הבחירהשלי #נרמולמרכזילידה #זכותנו_על_גופנו

משרד הבריאות
... הציגי עודהציגי פחות

הציגי בפייסבוק

סגור לתגובות.