הלידה של תאה

בתחילת אוגוסט אבא ואני עברנו דירה מחיפה לרחובות. הרופאים אמרו שתוולדי בסביבות ה8/8 ולכן חששנו שתצאי לפני שנספיק לעבור ולהכין את הבית החדש לכבודך.
כמה ימים לפני התאריך המשוער כבר גמרנו לסדר את כל הבית ונשאר רק לחכות לך. התאריך בא וחלף ואת לא סימנת שאת רוצה לצאת החוצה. אבא ואני מאוד ציפינו כבר לראות אותך וניסינו לקרוא לך בכל מיני דרכים, והלכנו הליכות ארוכות בערבים כדי להכיר את השכונה החדשה שלנו וכדי לאותת לך לבוא.
עוד כמה ימים עברו וסימנים שאת כבר כמעט מוכנה החלו להאסף זה לזה.
לפחות שבועיים לפני שנולדת הרגשתי מדי פעם צירים לא מאוד כואבים שעברו מעצמם, לכן ביום רביעי בערב כשהתחלתי להרגיש צירים לא התייחסתי, וכשאבא הלך לישון בסביבות עשר הצטרפתי אליו. אבא נרדם מהר ואני לא הצלחתי… הצירים עדיין היו רחוקים אחד מהשני כמעט חצי שעה אבל שמתי לב שהם מתחילים לתפוס כיוון וקצב ולהיות יותר חזקים.
קמתי מהמיטה וישבתי עם המחשב שלי במטבח, מתנועעת במעגלים כשמגיע ציר אבל עדיין ממש לא בטוחה שעכשיו הכל קורה, עד שבשעה 1:20 ירדו לי המים על רצפת המטבח.
הערתי את אבא וצלצלנו לעפרית שאמרה שנבוא מתי שמרגיש לנו. חיכינו עוד קצת, מנסים לספור ולתזמן ולהבין, והצירים כבר כאלה שתובעים את כל תשומת הלב שלי ועדיין אני מופתעת מכל אחד וקצת נבוכה מההפתעה.
החלטנו לצאת לגדרה, אבל קודם הרגשתי צורך לעבור שוב על רשימות החפצים לקחת איתנו ולוודא שהכל נמצא, וגם לארוז אוכל ולהכין סנדוויצ'ים למקרה שנהיה רעבים בשעות שלפנינו.
בזמן שעשיתי את זה, אבא יצא למרפסת לשתות תה וראה כוכב נופל. הוא אמר שזה אומר שתהיי בנאדם חשוב (ובאמת את חשובה).
יצאנו לבית יולדות ב4:50 לפנות בוקר. הנסיעה לגדרה עם צירים הייתה כואבת ומאוד מרגשת. כל פעם שאנחנו נוסעים בכיוון הזה מאז אני נזכרת בנסיעה הזאת שנסענו בה שניים וחזרנו שלושה.
עפרית קיבלה את פנינו והעלתה את ההתלבטות הלא פתורה שהשארתי – אני רוצה לקרוא לאמא שלי? הבנתי שלא מתאים לי וזה רק שלנו. היא בדקה אותי ואמרה שאני בפתיחה 3.
בשעה 5:45 שחררנו את עפרית שתוכל לישון עוד קצת ונשארנו לבד בחדר השקט, חושבים גם לנסות לישון ולאגור כוחות להמשך. אבא הצליח לישון טיפה תוך כדי שאני מסתובבת בחדר בין הצירים, מחפשת תנוחות חדשות לקבל אותם ולרוב פשוט חוזרת לאותה שידה להשען עליה ולהניע את האגן במעגלים.
בערך ב8:00 קראנו לעפרית לחזור כי הרגשתי שהצירים כבר צפופים וחזקים. היא הגיעה ואמרה שרואים עלי שזה כבר קרוב. רציתי להתחיל למלא במים את בריכת הלידה. עפרית חששה שתמי לא תספיק להגיע בזמן לקבל יחד את הלידה במים אבל החליטה שאכנס לבריכה בכל זאת.

נכנסתי לבריכה כורעת על הברכיים ונשענת על הדופן, ועפרית החלה למלא אותה במים כשבצירים היא מפנה את הזרם לגב התחתון שלי מה שהקל על הכאב. אבא כרע מחוץ לבריכה והחזיק את הידיים שלי בשלו. שניהם שמו לי רטיות קרות על המצח. עם התמלאות המים בבריכה והצטופפות הצירים נכנסתי יותר ויותר עמוק לתוך עצמי. גנחתי וצעקתי עם כל ציר.
בשלב כלשהו תמי נכנסה לחדר (כבר לא היה לי מושג מה השעה למרות שהיה שעון על הקיר מולי) וכל כך שמחתי לראות אותה. עכשיו כולם פה.
תמי ועפרית כיוונו אותי לצלילים שכדאי לי להוציא (שששששש)
ואבא צעק או עשה ששששש יחד איתי כשאני מסתכלת לו בעיניים.
באחת הפעמים ראיתי שהוא בוכה.
התחלתי להרגיש צירי לחץ אבל חששתי,אז שאלתי את תמי ועפרית "בא לי ללחוץ, מותר?" וענו לי שכן.
התחלתי עם כל ציר לדחוף אותך למטה ולמטה בכוחות משותפים יחד איתך.

תאה

נגעתי והרגשתי את קצה הראש שלך עם היד וההבנה כמה את קרובה מילאה אותי בכוח. עוד כמה לחיצות והראש שלך היה בחוץ. עוד לחיצה אחת והגוף בעקבותיו. נולדת בשעה 11:40 בבוקר.
עפרית עטפה אותך בשמיכה ושמה אותך בידיים שלי. אף קטן, פה קטן, עיניים אזניים אצבעות קטנות – יש לך הכל! קראתי שוב ושוב "היא נהדרת!".
יצאנו שתינו מהברכה ושכבנו במיטה. את ינקת בפעם הראשונה ואני ילדתי את השליה. אבא חתך את חבל הטבור.
עפרית ותמי שקלו (3.200) והלבישו אותך ותמי תפרה את הקרעים שנוצרו לי. שכבנו שלושתנו לנוח אבל רק את ישנת. אנחנו היינו מאושרים ונרגשים מדי.
צלצלנו לסבים ולסבתות שלך שלא ידעו שהלכנו ללדת ושלחנו תמונות ראשונות. סבתא חדוה חשבה שאולי אני עובדת עליה ובכתה כשהשתכנעה שלא.
כשיצאנו מבית יולדות כעבור כמה שעות היה בסלון זוג בלידה שרק התחילה. הרגשתי כל כך גאה בתינוקת שלי ואיחלתי בלב שגם להם יעבור כל כך טוב כמו לנו, וחזרנו הביתה איתך בפעם הראשונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>